היי, אני אריק.ה – בטח אתם שואלים מה הסיפור עם הנקודה?

0
2

ובכן, נולדתי בתור אריק, אבל בהמשך החיים הבנתי שאריקה היא דמות בלתי נפרדת בחיי. בטח חלקכם תוהים לעצמכם אם יש לי פיצול אישיות, אבל לא. אני לא חי שתי דמויות, אני חיה כאדם אחד, פשוט אני מרגישה שלא נוח לי להיות מוגדרת או כזכר או כנקבה.

אנשים תמיד מחפשים להגדיר דברים, משהו שבעיני מאז ומעולם היה נראה משוגע ומיותר, ברגע שאנחנו בוחרים להגדיר דבר מסוים, אנחנו אוטומטית מציבים לו גבולות, ואני מאמינה בשבירת גבולות, כמו כן גם עם שבירת מוסכמות, ופה אריקה נכנסת למשוואה. אני מרגישה שעצם העובדה שאני לא נענית לשום הגדרה ואני מסרבת בתוקף שיגדירו אותי כדי שלאחרים יהיה נוח, זו ההסתגלות האמיתית של אדם לשינוי, שם אני נותנת לאנשים את הזמן לעכל, להבין ולהתאהב. או לשנוא, אף פעם לא התיימרתי להיות אהובה על כולם.

              

ביומיום אני חווה מבטים מאנשים, אני לא חושבת שהיה יום שעברתי ברחוב ושהרגשתי שאני שקופה, שאני פשוט יכולה להמשיך ללכת מבלי שאף אחד יראה אותי, תמיד אני שמה לב לסביבה, ואיכשהו אנשים קולטים אותי, בין אם זה ברחוב, מהבתים או אפילו מהאוטובוסים.

הלבוש שלי הוא חלק בלתי נפרד ממני, הוא עוד דרך להנציח את העובדה שאין צורך להגדיר כל דבר – אם אני ארצה ללבוש חצאית, מי אמר שרק לבנות מותר? מתי התחלנו להגדיר בדים לזכר ונקבה? איך זה קרה, ואיך יוצא מצב שאם זכר לובש בגדי “נשים” – הוא אוטומטית נהפך להיות לפחות ראוי?

חלק מהמאבק שלי למען א.נשים שדומים ודומות לי, היא ללא ספק – הניראות הציבורית. ברגע שאנשים רואים שיש דמות שמלאת ביטחון וחיה את חייה בשלווה, ושום דבר לא מערער את יסודותיה – אנשים מתעניינים, שואלים שאלות ולומדים.

אני מאמינה שהעולם הזה כמהה לשינוי, הוא באמת זקוק לשינוי, בסופו של יום כל הזוועות הגדולות, קורות כי אנחנו לא מסוגלים לתקשר אחת עם השני, אנחנו לא מסוגלים להגיע למצב שבו אנחנו מדברים בלי מסיכות, מגיעים לשיח שבו יש את הבנת האחר.

  

הייתי רוצה שנהיה פחות עצלנים, שנדע להילחם על העקרונות שלנו, שנדע לצאת לרחובות כשצריך, שנדע לעזור לאחינו ואחיותינו במאבקים השונים, זה הכי נוח להתמקד במאבק אחד (ומבורך גם, לא מזלזל חלילה), אבל גם לדעת להביט ולהכיר מאבקים אחרים, להבין מאיפה נובע הכאב שלהם, ולראות איך אנחנו בתור בני אדם יכולים להמשיך להתפתח ולהתקדם לעבר עתיד טוב יותר.

אני מאמינה באהבה, לא כזאת שיש בספרים, עם סוף טוב, טבעת נישואין וירח דבש, כזאת בין בני אדם. פירגון והדדיות, היכולת להסתובב ברחובות ולחייך לאנשים שעוברים לידינו, להתאהב בדברים הקטנים שיש לנו מתחת לעיניים, בין אם זה השמש ובין אם זה הרוגע שהעצים משרים, לדעת לאהוב את האחר, גם אם הוא נראה מוזר, גם אם היא מכוערת, גם אם היא שעירה, גם אם הוא כל דבר שגורם לנו לרגע אחד להגיע למקום השלילי שנמצא בנו, לעצור ולתעל אותו למקום טוב.

אסור לנו לשכוח שהשינוי מתחיל בנו (קלישאתי), אבל האנשים הגדולים שמשפיעים עלינו, התחילו מהמקומות הנמוכים ביותר, אבל הם לרגע לא הפסיקו להאמין, והם הגיעו לאן שהם הגיעו כי הם רצו בזה, אני לא מאמינה שיש דבר כזה חלומות שלא מתגשמים, כל החלומות נועדו להתגשם, רק צריך לדעת שלא משנה כמה קשה, וכמה הכל נראה רע, בסוף יהיה טוב.

ובקצרה:

אריק.ה – 20  רווק, כרגע נהנית מחיי הרווקות, ובעיקר מחפש.ת להשתעשע.

במקור מבית דגן, כל חיי גדלתי ולמדתי בבת ים, ועברתי לתל אביב לפני שנה וחצו, משכיר.ה עם שותפים בצפון הישן.

ממלצר בבית הקפה, ״זוריק״, ועובד גם בבר מסעדה חדש שנקרא ״היבנה״.

ובנוסף לכך אני פרפורמר ב״פאג״ (ליין מסיבות גייז) שממוקם באלפבת.

למדתי שנה תיאטרון פרינג׳, בתיאטרון החדר

אוהב.ת לרכב על האופניים, לספוג את מזג האוויר ובעיקר השמש שבחוץ, לשמוע מוסיקה, מוסיקה היא חלק בלתי נפרד מחיי, ונהנה מלצאת למסיבות וברים עם חברים, ובלי קשר אני עובד בחיי הלילה אז הכל אצלי מאוד דינאמי.

 

אינסטגרם/ סנאפצ׳אט: BadGalErik

פייסבוק: Erika Kolosov

הצילומים המדהימים בכתבה צולמו על ידי הצלם המוכשר גיל חיון

תוכלו למצוא אותו בפייסבוק שלו: Gil Hayon או בקצרה:   *Hayon

 

Comment(2)

LEAVE YOUR COMMENT

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *