הדיונה בבת-ים / הארד קור לאור יום ולילה
לא אהבתי את הרעיון לכתוב על דיונת החול שמשתרעת דרומית לבת-ים, בואכה ראשון-לציון. למה להרוס ולהפוך אותה שוקקת חיים? רציתי להשאיר אותה לעצמי (ולמספר המצומצם של המבקרים בה). מדובר בפינת חמד שאינה מוכרת לרבים, ומכאן נובעים גם קסמה ואופיה המיוחד. זהו שטח חולי, משקיף לחוף ים נטול מלונות או מבנים כלשהם, שבו צמחייה בלתי מוגדרת, שיחים ועצים נמוכים המאפשרים משחקי קרוזינג ושיטוטים אינסופיים (חוזרים עם הרבה חול בנעליים) וזיונים של ממש בתוך השיחים עצמם, כשרוח מערבית מקררת לכם את הביצים.
מיקום: נוסעים מצפון לדרום לאורך הטיילת היפה של בת-ים, חולפים על בית המלון הגדול הניצב בסופה וממשיכים עוד כ-350 מטר, עד שהכביש מגיע לעיקול ובעצם מסתיים. מכאן והלאה הוא חסום על ידי חול. כאן מחנים את הרכב (מומלץ לנעול היטב), מטפסים על מחפורת החול שחוסמת את הכביש, ולאחר כעשרים מטר משתלבים עם השביל העולה דרומה אל הדיונה. לאחר צעידה של כ-300 מטר נוספים האזור נעשה חולי. הגעתם. הפעילות עשויה להימצא עד לשיח האחרון שתמצאו בכיוון מערב ועמוק מזרחה, מעברו השני של השטח, שאינו חולי, בין עצי האקליפטוס.
מה קורה פה: פסבדו-סטרייטים וערסים, תושבי ראשון-לציון לצד צעירי בת-ים סיטי, מתבודדים בין השיחים, משתזפים בעירום חלקי או מלא, בכל מיני פינות.
זהירות: חבורות של סטרייטים בג’יפים חוצות את הדיונה לכיוון החוף (ששווה ביקור בפני עצמו, אבל הוא נטול כל פעילות), משחיתות את תוואי הנוף ועלולות להציק.
טיפ: להביא את כל הפרפומריה הנדרשת, כי אין כאן פיצוציות או ברזיות (קונדומים, לובריקנטים, טישו, ספר טוב ושמיכה).
שעות פעילות מומלצות: שישי-שבת, בשעות היום. אין כאן פעילות בלילה.
שווה לנסוע לבת ים ולבדוק את העניין
