ברק טננבוים מאמן כושר גיי פרנדלי
ברק טננבוים מאמן כושר גיי פרנדלי
ברק טננבוים הפך את הזיעה לאמנות. המאמן הצעיר (בן 23) מתאמן שנים ספורות, וכבר קנה לעצמו שם כמאמן הכמעט-רשמי של ההומואים בתל אביב. אם קבוצות TRX היו מסיבות, המסיבה של טננבוים היתה זו עם עשרות האנשים מחוץ למועדון, שרק מחכים שהסלקטור יתן להם כבר להיכנס. "אני מאוד אוהב את הפורמט", מספר טננבוים על קבוצות ה-TRX להומואים שהוא מאמן, "ואת הקהילה בכלל. אני לא מקטלג את עצמי כמאמן גייז, אבל כבר כשהתחלתי, הבנתי שזה הקהל
למה?
"הנראות והגוף חשובים להם – יותר מלנשים או לסטרייטים. זה חשוב להם והם ישקיעו בזה, הם מוכנים לעבוד, ואלה דברים שאני מאוד מתחבר אליהם. כשאני מאמן סטרייטים אז תמיד יש תירוצים; "אשתי לא מרשה לי לצאת" או "היום אני עם הילדים", ואצל גייז זה פחות, למרות שהיום גם להומואים יש ילדים. מהניסיון שלי לפחות הם לא באים עם משקעים מהבית, הם באים נטו להתאמן – לספורט, לפאן".
יש מתאמנים שמנסים, אם להתנסח בעדינות, להפוך ליותר ממתאמנים שלך?
"כסטרייט, נוצר מצב שזה נוח לי וגם להם, כי לשני הצדדים ברור שזה לא יכול להתפתח למשהו לא מקצועי. יש הפרדה".
אז אתה מרגיש בנוח עם תואר "מאמן הגייז"?
"תראה, אני המאמן פשוט כי כולם אצלי. זה עושה לי טוב, עושה לי שם טוב ואני אוהב לאמן אותם. מצידי, כמה שיותר גייז"
אבל אתה לא משווק או פותח קבוצות מיוחדות לקהילה
"חשבתי לפרסם קבוצות גייז, אבל אני לא רוצה לקטלג, וגם לא צריכה להיות הפרדה. מה שמפריע לאנשים זה מתאמנים אלימים, למשל, וזה יכול לקרות בכל קבוצה, בלי קשר למי שמתאמן בה. אם אתה תגיע להתאמן אצלי ותביא עוד חמישה חברים, כן, סביר שלפחות אחד יהיה גם הוא גיי. ככה זה מתפתח".
היום כבר קשה להאמין, אבל טננבוים לא עלה מהים בתוך צדף כשהוא נראה כמו הגרסה השזופה של איור על כד יווני. הוא החל להתאמן במהלך הצבא, והתחביב הפך במהרה למקצוע. את גיל ההתבגרות שלו הוא מתאר כתקופה ביישנית; "הייתי ילד מאוד רזה, בלי ביטחון עצמי. לא הייתי ילד שחיזרו אחריו ולא אהבתי ללכת לים בלי חולצה".
אז הקריירה באימון היא חוויה מתקנת?
"תראה, אם אתה משדר טיפוח עצמי והשקעה בגוף שלך, זה אומר עליך המון כבן אדם. זה פותח דלתות. ההישג, זה שהשגתי את הגוף שרציתי, שעבדתי עליו קשה והתאמנתי כל יום בשבילו – זאת ההצלחה"
מה אתה אומר למי שקשה לו להתחיל או שחושב שהוא לא בכושר?
"צריך לדעת שרק ההתחלה קשה, ואחר כך אתה נכנס לשגרה. כשזה ברוטינה שלך זה הרבה יותר קל. בשביל כל דבר אחר – אני שם. אני תומך במתאמנים כדי שלא יהיו לבד בסיפור הזה".
אתה רואה שאתה מפתח קשרים חבריים עם מתאמנים?
"החיבור זה אחד הדברים החשובים ביותר ביחסי מאמן-מתאמן. אני לא רוצה רק להיות מקצועי ולספק אימון איכותי, וחשוב לי גם להיות חברי במהלך האימון עצמו. ראיתי שאם אתה מאמן טוב, אז יבואו אליך פעם-פעמיים, אבל אם יהיה גם קשר חברי – יבואו יותר. זה גם עוזר לבנות מחויבות לאימון: כבר קבעת עם מישהו, אז הוא יבוא כי הוא חושב גם עליך"
אבל אמרת שברור לשני הצדדים שזה לא יגיע לקטע לא מקצועי
"זה יכול לגלוש לקטע חברי – אני רואה את הבן אדם שלוש פעמים בשבוע. זה יותר ממה שאני רואה חברים או את ההורים שלי. יש גבול מאוד מאוד דק, אבל שומרים עליו. גם אם יש חיבור מושלם ואנחנו כאילו חברים הכי טובים באימון, אנחנו לא הולכים לצאת אחר כך בשישי בערב".
פייסבוק : https://www.facebook.com/baraktrx
